כמה תובנות, על תובנה בקליניקה

הרגע בו חוויה פוגשת טיפול

מהי חוויה?

חוויה היא רגע מיוחד. רגע של קסם בו המחשבות, הרגשות והגוף שלנו חווים התאמה מלאה.

יש כאלה שמגדירים את הרגע הזה כ'תובנה' ויש האומרים 'ירד לי האסימון'.

חוויה אינה מתרחשת רק באחד או שניים מהחלקים שהזכרתי. היא לא יכולה להתעורר רק במחשבות, או רק בתחושות גופניות. היא נחווית אך ורק כששלושת החלקים הללו: מרגישים, חושבים וחשים בדיוק את אותו דבר בו זמנית. ניקח לדוגמא רגע בו אני שומעת שיר שאני אוהבת - אני שומעת אותו דרך חוש השמיעה, דרך הלב שמעיר את הרגשות שלי וכך נוצרת חוויה. כשאני עושה סאפ: הגוף מופעל, הנשימה נפתחת, העיניים והאוזניים סופגות את הים, השמש, האוויר והרוח ובאותו הרגע אני מרגישה התרחבות, סיפוק ואושר גדול, כך נוצרת חוויה.

כשאני שומעת על בשורה כואבת ועצובה, הגוף מגיב בהתכווצות, כאב ודמעות, הלב נשבר וההרגשה שלי היא עצובה ונוראית, כך מתהווה חוויה.

חוויה בתהליך הטיפולי

כמטפלים, עלינו לשאוף לעבוד עם שלושת החלקים - תחושה, מחשבה, רגש - על מנת להזמין את החוויה לתהליך.

כשאנו מרגישים רגע מיוחד, קורה לנו משהו שלעיתים לא ניתן להסביר במילים, קורה משהו מאוד אישי, עוצמתי וחזק, מתרחשת בין רגע - בהירות. בטיפול כשרגע כזה מתרחש - מרגישים אותו בחדר. זהו רגע שאי אפשר להתעלם ממנו. הוא מורגש הן אצל המטפל והן אצל המטופל. פתאום קורה משהו: נשימה עמוקה, דמעות, חיוך, מבוכה, כאב, שמחה, אהבה, שנאה ועוד ועוד ועוד. זהו רגע מפתיע. ברגע אחד שוכנת בחדר התובנה. אנחנו מזהים שיש פה משהו להתעכב עליו. לספוג אותו, לשהות איתו. לחוות במלואו. יש פה משהו עבור התהליך ועבור המטופל. לעומת זאת, קורה הרבה שאנחנו לא מגיעים לעומק החוויה. שאנחנו נשארים מסביב או "מדברים על".

אם אתם מוצאים את עצמכם יושבים בקליניקה ומנתחים יחד עם המטופלים מצבים, ולא נוגעים בחוויות גופניות ורגשות, או אם אתם מוצאים את עצמכם נוגעים ברגשות שאינן מחוברות לגוף, החוויה לא תגיע למרחב במלואה. יכול להיות שהמטופל יבין אתכם, יבין את הנושא או משהו שקורה לו, אבל מאחר שזו הבנה שמתרחשת ברמות הידיעה ולא באופן מלא ברגש ובגוף, ההבנה הזו לא תספיק, לא תייצר עומק ושינוי. גם אצלנו כמטפלים, זה יורגש כמו משהו שלא בדיוק עובר עד הסוף, שנשאר באויר או ברמת הדיבור.

כשזה מתרחש ומורגש אצלנו, זה סימן עבורנו שהחוויה חלקית וששכחנו מימד או רובד חשוב לצורך תבונה או חוויה מלאה.

חוויה היא פתח לשינוי עמוק

את התנועות הכי גדולות ומשמעותיות בחיים אנו עושים אחרי שיורדים לנו אסימונים. אחרי רגעים של תובנה ובהירות. את התנועות הכי גדולות ומשמעותיות יעשו המטופלים שלנו אחרי שירדו להם האסימונים, אחרי שהם חוו במלוא הגוף והנפש - במחשבה, ברגש, בתחושה - בהירות.

אתן כמה דוגמאות מהקליניקה:

יש הבדל אם מטופל ואני מנתחים יחד את הכעס שלו כלפי בת זוגו, או שאנו מעבדים בצורה אותנטית וחוויתית את הכעס שלו עלי.

יש הבדל בין לעבוד עם מטופלת שחוששת מעימותים על העימותים שלה עם אימה, או על מה שקורה בקשר ביננו כשעימותים לא עולים.

יש הבדל בין לשמוע מטופל אומר שהוא מרגיש לא אהוב, לבין לחוות בעצמי העברה כה חזקה שבה אני מרגישה חוסר אהבה כלפי המטופל.

יש הבדל בין לשמוע מטופל מדבר דקות ארוכות על היחסים שלו עם הבוס, לבין לבדוק איך כל החוויה הזו גורמת לו להרגיש ואיך הגוף שלו מגיב להרגשה הזו.

יש הבדל כשעובדים עם חלקים טראומטיים אם רק מנתחים אותם בשכל ובהגיון, לבין לאפשר לפצעים ולמשאבים לפגוש את הרגשות העמוקים ואת המקום בגוף בו קפאה הטראומה.

באופן כללי - יש הבדל עצום בתהליך הטיפולי בין לדבר על... לבין לחוות את....

לכן, בטיפול תמיד נשאף לחוויה, לרגע בו יגיעו תובנות עמוקות, לרגעים בהם יפול האסימון, לרגע בו הכל מתחבר בנקודה אחת, ולקרקע הבטוחה שמאפשרת לנו ולמטופלים לנוע בחופשיות בין המחשבות, הרגשות והתגובות.

כשחוויה פוגשת התמקדות אבי ההתמקדות, יוג'ין ג'נדלין, סיפר תמיד שהוא לא "המציא" את ההתמקדות, אלא פשוט גילה אותה ואז הפנה אליה תשומת לב והפך אותה לגישה שאפשר לעבוד איתה. הדרך בה גילה ג'נדלין את ההתמקדות היא בדיוק דרך אותו רגע שקורה בטיפול, הרגע בו הכל מתחבר, בו יש עצירה והעמקה ואז בהירות. רגע החוויה. במסגרת מחקר שבדק מדוע טיפול פסיכולוגי עובד לחלק מהמטופלים ולחלק לא, מצא ג'נדלין שהמטופלים עבורם הטיפול היה מהותי ועורר שינוי עמוק, היו אלו שעצרו מדי פעם וחוו משהו עמוק, בדקו פנימה בגוף וחיברו - מחשבה, רגש ותחושה. אלו שהיו בחוויה.

בדרך זו נולדה גישת ההתמקדות שמלמדת אותנו לחבר את הרבדים, לחבר את הנקודות, לשהות ולהעמיק בעומק החוויה עד לרגע של חיבור ובהירות.

אם את או אתה מוצאים את עצמכם עובדים בקליניקה עם אחד או שניים מהחלקים, ופחות פוגשים את השלישי, אני מזמינה אותך לפגוש את ההתמקדות. את החוויה העמוקה שהיא מביאה לתוך תהליך טיפולי ולתוך ההתפתחות שלנו כמטפלים.